גלוסקמא מהודרת מקברם של "אבה" ושל "מתתיהו בן יהודה", שיוחסה על ידי מספר חוקרים כשייכת למתתיהו אנטיגונוס, אחרון מלכי בית חשמונאי.

 הגלוסקמא נחשבת למהודרת ביותר מכל אלו שהתגלו במערות הקבורה בירושלים. גלוסקמא כמעט זהה התגלתה מאוחר יותר בצפון־מזרח ירושלים וכיום נמצאת באוסף גולן.

לא נמצאה כתובת על הגלוסקמא עצמה שתזהה את הנקברים. בגלוסקמא נמצאו עצמותיהם של שני אנשים. לפי האוסטאולוג פרופ' ניקו האס, מדובר בשני גברים – האחד כבן 25 והשני כבן 65 - לצד עצמות נוספות של ילד. לפי האנתרופולוגית פטרישה סמית, שפרסמה את הדו"ח הרשמי, העצמות השתייכו לגבר צעיר וחזק ולאדם בעל עצמות עדינות, ייתכן אישה זקנה; הגולגולת שנשאה סימני עריפה יוחסה לאחרון. במספר עצמות של הגבר הצעיר נמצאו מסומרות מסמרי ברזל, ונמצאו גם גושי מלח ששימשו, כנראה, לשימור הגוף. מאוחר יותר נטען שעצמות הגבר הצעיר, שנשאו סימני מכות וקטיעות, עשויות להיות עצמותיו של מתתיהו אנטיגונוס, וזאת על סמך כתובת שנמצאה במערה.

בלשכה הפנימית של מערת הקבורה נמצאה כתובת ארמית (65 × 85 ס"מ) חקוקה על הקיר, בזו הלשון:

“אני אבא בן הכהן אלעזר בן אהרן הגדול, אני אבא הנרדף, יליד ירושלים וגליתי לבבל, הבאתי את מתתיהו בן יהודה וקברתי אותו במערה שקניתי בשטר.”

צורת אותיות הכתובת אינן תואמות את הכתובות העבריות או הארמיות הרגילות מתקופת הרומאים המוקדמת. צורת האותיות דומה לכתב שומרוני, ולכן הציעו מספר חוקרים כי אבה היה כהן שומרוני שהתגייר. על בסיס זה קבעו פרופ' יוסף נוה, פרופ' אליעזר רוזנטל ופרופ' שאול ליברמן כי הגלוסקמא אינה יכולה להיות של אנטיגונוס.

קשיים נוספים מונעים זיהוי עם מתתיהו אנטיגונוס: הוא לא היה "בן יהודה" אלא אנטיגונוס בן אריסטובולוס, בנו של המלך אריסטובולוס השני. לא בספרות חז"ל ולא בכתבי יוסף בן מתתיהו הוא נזכר בשם "מתתיהו בן יהודה". גם אין עדות היסטורית מהימנה לכך שאנטיגונוס הוגלה לבבל; לפי כל המקורות הוא נשלח ישירות לאנטיוכיה (במערב סוריה), שם הוצא להורג בחרב. בכתובת עצמה לא מופיע כל תואר כמו "מלך" או "כהן גדול". השם "מתתיהו בן יהודה" היה נפוץ למדי בתקופת בית שני.

רוב החוקרים מסכימים, אפוא, שאין בסיס לזהות את "מתתיהו בן יהודה" שבכתובת עם אנטיגונוס. ככל הנראה מדובר באדם פרטי, שאינו מוכר ממקורות אחרים, אשר נשא שם זה.

התגלה במערת קבורה בגבעת המבתר, צפון ירושלים. במערה התגלתה גם גלוסקמת אבן מסיבית בה נקבר קרוב לוודאי אבה, מספר שנים לאחר הטמנת עצמותיו של מתיתיהו בן יהודה במערה. התקופה הרומית הקדומה.
מס' קטלוגי 350 בקטלוג הגלוסקמאות היהודיות של י"ל רחמני, באוספי מדינת ישראל.